בתם של דנית ושי. נולדה ביום כ"ב בטבת תשס"א (17.1.2001) בקיבוץ בית קמה שבנגב הצפוני, במועצה האזורית בני שמעון. אחות קטנה לנועם, הבכור במשפחה.

טל – טלטול או טולי בפי אוהביה – נולדה במרכז הרפואי "סורוקה" שבבאר שבע לפנות בוקר, בזמן שטיפות הטל מכסות את העלים ומפזרות את קסם הבוקר.

"התינוקת הכי יפה ומתוקה שהיה אפשר לחלום עליה," כתבו הוריה, "זכינו במתנה היקרה מכול – ילדת אושר, עם חיוך ולב הכי רחב שקיים." כבת קיבוץ הייתה מחוברת לסביבה, לאדמה ולטבע, רצה יחפה על המדרכות, התרגשה מכל פרח שנפתח, מגשם ראשון בחורף, מקפיצה בשלוליות ומאיסוף פרחי האביב. "זכינו בך", כתבה אימה, "בכמות לא מוסברת של אהבה, של לב, של תום, של נתינה – אבא, אני ונועם שאותו הערצת מהרגע שהשכיב אותך לידו על הרצפה וחלק איתך את המשחקים שלו... ידעת לקרוא את נועם ולדבר איתו כמו שאח ואחות נוהגים, וגם יחד לצחוק על ההורים בבדיחות שהן רק שלכם."

את לימודיה עשתה בבית הספר היסודי "ניצני הנגב" שבבית קמה, ובבית הספר האזורי "מבואות הנגב" שבקיבוץ שובל, שם למדה בחטיבת הביניים ובחטיבה העליונה. בשנים אלה עברה תקופה משמעותית של צמיחה, בגרות ולמידה, פיתחה את הכישורים החברתיים ומיקמה את תחושות הלב שלה. השבחים שהעתירו עליה המורות והמחנכים מילאו את לב הוריה התרגשות וגאווה אין-קץ. "היא הסתובבה עם 'מקל קסמים' של רגישות, הקשבה, חיבוק והכלה," סיפרו, "וגם אם כלפי עצמה הייתה ביקורתית, לא ויתרה לעצמה ולא התפשרה, ידעה לראות בכל אחד מחבריה את הטוב, לגלות סלחנות, וכל מי שהכיר אותה הלך שבי אחריה והתאהב בה." מדריכתה בתנועת הנוער "השומר הצעיר" תיארה אותה במילים: "פיה יפה עם תלתלי זהב וצחוק מידבק, לב טוב ורחב; תמיד חושבת על כולם."

טל אהבה מאוד לכתוב, ולאורך חייה ניהלה יומן אישי שבו תיעדה את קורותיה ורגשותיה. לימים, ניצלה את אפליקציית הפתקים שבטלפון הנייד כדי לרשום בזמן אמת תובנות והרהורים. הכתיבה סייעה לה לסדר ולארגן את מחשבותיה ואפשרה לה לתכנן בדיוק נמרץ ולפרטי פרטים כיצד ייראו אירועים חשובים בחייה; מאז ומתמיד הייתה מתוכננת ומסודרת, התנהלה עם רשימות, ולמעשה, שימשה מנהלת-העל של הבית.

הרגישות המיוחדת שגילתה טל כלפי ה"אחר" וה"שונה" העסיקה אותה מאוד בשנות התבגרותה ולוותה בראייה חברתית רחבה ובהבנה יוצאת דופן לגילה של תהליכים ומצבים. ביומנה כתבה על הצורך שחשה לפעול למענם של ילדים חלשים או דחויים, לתמוך בהם, לחזקם ולהעצימם. משהפכה בעצמה למדריכה בתנועת "השומר הצעיר" ליוותה ילדים מכיתות נמוכות, ואף לקחה חלק בפעילויות החברתיות ובעשייה למען הקהילה במסגרת "המרכז החברתי" שפעל בבית ספרה לאחר שעות הלימודים .

בכיתה י"א ביקשה טל לשמש חונכת של נערה מפנימיית "עדנים" – בית למתבגרים עם קשיים הממוקם בקרבת הקיבוץ, והתמידה בכך למרות העומס בלימודים שסביב בחינות הבגרות. כבר אז ידעה שתרצה להמשיך את עשייתה החברתית במסגרת שנת שירות, וחיפשה מוסד או פנימייה של ילדים עם קשיים או עם צרכים מיוחדים שתוכל להתנדב בהם. לאחר מבחנים וראיונות, התקבלה ל"בית הילד" שבתל אביב – פנימייה טיפולית-חינוכית המשמשת בית חם ואוהב לילדים בסיכון.

עם סיום לימודיה התיכוניים, על רקע מגפת וירוס הקורונה שהשתוללה בארץ ובעולם כולו מסוף 2019, החלה את שנת השירות ב"בית הילד". טל התאהבה בחניכות ובחניכים ונפשה נקשרה בנפשם. בכל אחת ואחד מהם ראתה עולם ומלואו, ולמרות הקשיים, הסגרים ושאר האתגרים לא ויתרה על אף פעילות וליוותה במסירות את קבוצת הגיל שבאחריותה מבוקר עד לילה. "קליפ הקורונה" שהפיק מחזור י"ט לקראת סוף אותה שנה, שבו כיכבה יחד עם כל חברי הקבוצה, העיד לא רק על שמחת החיים והכישרון הבימתי הנפלא שלה, אלא על כך שהחלה לממש את ייעודה.

ב"בית הילד" הכירה טל את עדן, שאף הוא התנדב במקום במסגרת שנת שירות, ובין השניים התפתחה מערכת יחסים זוגית יפה ועדינה שנמשכה גם לאחר גיוסם לצבא.

ה"מנילה" של טל – שאלון ההעדפות שפירט את כל התפקידים המוצעים לה בצה"ל – הכיל שפע אפשרויות מעניינות ויוקרתיות, אך טל לא התלבטה אף לרגע; היא ידעה בדיוק מה תרצה לעשות בצבא, והודיעה בהחלטיות: "אני רוצה להיות מש"קית נפגעים. אני רוצה להרגיש שאני עוזרת לאנשים במקום הכי כואב שלהם, ולהיות עבורם ובשבילם." סיפרה אימה: "חששנו כי הרגישות הגדולה של טל תקשה עליה למלא את התפקיד והצענו לה לבחון אפשרויות נוספות, אבל היא הייתה נחושה. כשישבנו יחד לריאיון ב'זוּם' עם קצינת הנפגעים, והקצינה שאלה אותי אם יש לי משהו להגיד או לשאול, טל בעטה בי בעדינות מתחת לכיסא ואמרה 'אימא, אין לך מה לשאול, זה התפקיד שאני הכי רוצה!"'

טל התגייסה לצה"ל ב-2 בספטמבר 2020, הוצבה בחיל משאבי האנוש והוכשרה כמש"קית נפגעים. בקורס, שנערך בבית הספר למקצועות משאבי האנוש שבבה"ד (בסיס הדרכה) 11 בעיר הבה"דים הכירה חברות חדשות שהפכו לחברות נפש. בסיום הקורס, הודתה למפקדת החונכת שלה, וכתבה לה משוב מפרגן ומעצים: "אני רוצה להגיד לך תודה שנתת לי את ההרגשה הנוחה לבוא לשתף ולהתייעץ. אני רואה בתפקיד שלך כמפקדת חונכת חשיבות רבה, את רואה אותנו ודואגת לדברים הערכיים והמלמדים. אני לוקחת מכך לדעת להסתכל על התפקיד תמיד בעיניים בוחנות ולהבין מה ניתן לשפר ואיפה אולי לתמוך ולעשות טוב יותר וזה הבסיס החשוב – שנהיה כל הזמן בכוונה לצמוח."

טל שובצה במערך הנפגעים, במפקדת קצין חי"ר וצנחנים ראשי. במסגרת תפקידה ליוותה אלמנות צה"ל, חיילים ומשפחות שכולות, נתנה מענה פרטני לפניות, עבדה מול סגלי משאבי אנוש ומול מפקדים, דאגה לשימור הקשר עם נכי צה"ל ופצועים ביחידה ותיאמה טקסי אזכרה. קצינות הנפגעים שעבדה מולן העידו כי ביצעה את תפקידה מתוך גאווה גדולה ותחושת שליחות עצומה.

את רגישותה הרבה מינפה טל לעשייה מוקפדת ואיכותית, וליצירת קשרים בין-אישיים טובים וחמים עם כל הגורמים שבאה עימם במגע. בתבונה ובצניעות, ועם חוכמת חיים כשל אדם מבוגר, ידעה תמיד לתת את התשובות הנכונות וארגנה אירועי זיכרון מופתיים תוך הקפדה על כל פרט, ומעל לכול – תוך התחשבות ברגשותיהן של המשפחות. כך, לפני כל טקס אזכרה שניהלה, דאגה לכתוב ולשלוח למשתתפים טקסטים המתארים את דמותו של החלל.

לאור הניסיון והידע הרב שצברה, החלה לאסוף ולערוך חומרים לקראת הדרכות שהתעתדה להעביר למפקדים בצה"ל כדי לחשוף אותם לעשייה המשמעותית במערך הנפגעים, וזכתה לשבחים על המצגת המושקעת שהכינה. בריאיון שנערך עימה לכבוד קבלת אות הצטיינות נשאלה מי מקור ההשראה עבורה, וענתה: "המשפחה והסביבה שבה גדלתי. מכל אחד לקחתי מה שנכון לי." לשאלה, "מהו מערך הנפגעים עבורך?" ענתה: "מקום שפועל עם הלב, ובשבילי זה מקום שנתן לי לצמוח ולהתפתח ולהרגיש גאווה שאני חלק מהעשייה המשמעותית הזאת. מרגש אותי שהחיילים והמשפחות רואים בי כתובת ומקום לקשר."

גם לאחר גיוסה המשיכה טל לעמוד בקשר עם חניכיה האהובים מ"בית הילד", ובכל הזדמנות נסעה לבקרם בפנימייה. במהלך שירותה הלכו וגדלו מעגליה החברתיים וההיכרויות החדשות הפכו לחברויות אמיצות ולמרחבים נוספים של אהבה, אכפתיות ונתינה. כתבה אורין: "טל שלי, עשרות שמירות שהעברנו יחד, כל השיחות אל תוך הלילה. קרן השמש שאת, אי אפשר היה להתעלם ממך. תמיד הכי אופטימית, הכי חייכנית, הכי שלווה, עם הקול הכי מרגיע שקיים. רק לשמוע אותך גרם לי לשלווה. כזאת את, מלאך אמיתי. הכי יפה בעולם."

מאה ימים לפני השחרור, כשהיא כבר בדרגת סמלת, החלה טל לשזור ולרקום תוכניות לתקופת חייה הבאה. בחדרה, על ארון הבגדים, היה תלוי פתק קטן שבו פירטה את חלומותיה: "לאמץ ילד; להקים בית יתומים; לעצב בית זקנים; להיות אשת חוסן; לשמור על החברות שלי." על אלה נוספו תוכניות לטיול לחו"ל עם החברות מהצבא ועם חברות הילדות ; חלום לחזור ל"בית הילד" כמדריכה, ובהמשך – התלבטה איך לשלב לימודי אדריכלות, עיצוב ופסיכולוגיה.

ביום העצמאות תשפ"ב, בטקס מרגש ובנוכחות בני משפחתה, קיבלה טל אות הצטיינות של מערך הנפגעים וזכתה לחיבוק גדול מהמפקדות. היא הייתה מאושרת ושמחה על ההכרה, ועם זאת – נבוכה עד עמקי נשמתה לעלות על הבמה... שבועות ספורים לאחר מכן – נקטפו חייה.

ביום שישי, 27 במאי 2022, נסעו טל ועדן לבקר את חניכיהם ב"בית הילד" בתל אביב. בערב, כשחזרו לקיבוץ, היא קיבלה טלפון מחברה שלא הייתה לה אפשרות להגיע חזרה לקיבוץ משדרות. טל נענתה מייד. במרחק חמש דקות מהבית, בכביש 293, בין צומת קמה לצומת שדה צבי, נהג שנסע בפראות חצה קו הפרדה לבן ופגע ברכבה בעוצמה. טל נפגעה אנושות; היא הובהלה למרכז הרפואי "סורוקה" ואושפזה כשהיא מורדמת ומונשמת. כעבור יומיים נפטרה מפצעיה. בן זוגה עדן והנוסעת שאספה נפצעו באורח קל ובינוני.

סמלת טל היימן נפלה בעת שירותה ביום כ"ח באייר תשפ"ב (29.5.2022). בת עשרים ואחת בנופלה. הובאה למנוחות בבית העלמין שבקיבוץ בית קמה. הותירה אחריה הורים ואח.

ספדה לה אימה דנית: "טל שלי, טולי שלנו, ילדת סוכר שלנו, את הילדה שחלמתי עליה עוד לפני שנולדת... כל מה שאימא רוצה בבת וקיבלתי פי כמה וכמה מכל מה שחלמתי... מהרגע שנולדת התחברת אליי והיינו כאחד. נשמתי את נשימותייך, קלטתי את עינייך בכל דבר שעשית ורצית והרגשת... בכל דבר שנגעת חשבת מה אפשר לתרום ולעזור ולשפר ולאהוב. טולי שלי, ילדת שמש של שדות ושיבולים, כמה אהבת את השדות ואת הנוף ואת המרחבים. הקיבוץ שכה אהבת, שנולדת וגדלת בו, הקיבוץ של סבא ושל סבתא, מי היה מאמין שאת פה שוכבת ליד סבא שלך שכה אהבת... לימדת את כולנו מה זו נתינה, נתינה מבלי לצפות לדבר חזרה. אני רוצה להגיד לך תודה על כל השנים שהיית איתנו. כמה מתיקות, אור, שמחה ואהבה הענקת לנו. ואת באמת הפצת קרני אור, באופן מיוחד ובכמויות בלתי מוגבלות... ננסה לקחת משהו ממקל הקסמים שהסתובבת איתו ולהמשיך את הטוב שעשית."

ספדה סגן-אלוף ליאת, המפקדת של טל: "טלטלו שלי, טלטול של כולנו... איך אפשר להיפרד מילדה פרח? איך מפקדת יכולה להיפרד מהחיילת האהובה שלה?

האמנת בכל אדם שהוא ותמיד תמיד אמרת תודה והערכת את הדברים הטובים ואת אלו שפחות. ניצחת בכל המלחמות, מי ילחש באוזני עכשיו ובדרך ארץ את מה שצריך לשנות או לשים לב?

טלטול – את מצטיינת אמיתית. אהבת אהבת אמת את המקצוע, את הפצועים, את המשפחות. בחדוות העשייה מילאת כל משימה, בשמחה אמיתית רקדת וחיזקת את אלמנות החייל בנופש שקיימנו לפני מספר חודשים. במקצועיות ליווית את המשפחות השכולות וכל משימה ערכית שמחה אותך, ועשית אותה בכזה רוחב לב רגישות ומקצועיות. את היית המשמעות ל'משקית נפגעים'. לא הפסקת לרגע ליזום, ליצור, לחבר, לעודד, לשים את המילים הנכונות במסירות אין קץ...

טלטלול מצדיעה לך, חיילת למופת שאת, חברת אמת.

תודה על שלימדת אותי איך לעשות ולהקשיב לפקודים, לעבוד בשכלתנות, לעשות אמת ולא רק לדבר. את שיעור לחיים ומבלי שידעת התווית את הדרך לכולנו, נלמד לאהוב יותר, לחזק יותר, לחשוב איך לתרום כי זו את! והשפעת על כולם בצניעות ומבלי שתתכווני. תודה עבור מה שהיית עבור כולנו. תודה על שלימדת אותנו בדרך צנועה ומשמעותית מהם ערכי החיים.

מצדיעה לך בהצדעה גדולה מכל הלב. הווייתך תהיה נצורה בלב כולנו."

בטקס יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל תשפ"ג, שנערך בבית הספר "מבואות הנגב" באפריל 2023, נשאו בני המשפחה דברים לזכרה: "טל שלנו, מי היה מאמין שנצטרך לשבת פה בבית הספר בו למדת ולהיות נוכחים בטקס זיכרון. מי היה מאמין שהבור שנפער לנו בחיים יהיה כל כך עמוק, מקפיא, כואב ומלא בגעגוע. געגוע לילדה שהיא הכול מהכול, ילדה שהייתה מסתובבת עם שמש בכיסים וקרני האור היו בשערה. טל שלנו אהבה את בית הספר, את החברות, את 'המרכז החברתי', את הפעילויות המשותפות ובעיקר את כל חבריה מהשכבה. ... היא ידעה להכיר ולהוקיר כל אחד ואחת שנקרו בדרכה והיה לה חשוב להודות על כך. טל שלנו אהובה, אילו רק יכולנו לספר לך כמה אנו מתגעגעים, כמה אנו גאים בך ולכמה אנשים נכנסת ללב, לו רק היית."

בעיזבונה של טל נותרו כתביה הרבים, וברשתות החברתיות נותרו סרטונים ותמונות המנציחים את יופייה ואת שמחת הנעורים שלה.

טל הונצחה במקומות שונים ובמגוון דרכים. באוגוסט 2022 יזמו נערי ונערות קיבוץ בית קמה מחווה מיוחדת לזכרה ולזכר תושבת הקיבוץ שנהרגה בתאונת דרכים בכבישי הנגב, ובמסגרת "רפסודיית התנועה הקיבוצית", שבמהלכה חצו את הכנרת מחוף חוקוק לחוף גולן, הקדישו להן את המשט ואת הרפסודות שבנו. על אחד המפרשים נכתבו המילים: "די להפקרות בכבישי הנגב – אוהבים וזוכרים."

ב-17 בינואר 2023 ציינו אוהביה את יום הולדתה העשרים ושניים על קברה, והפריחו בלונים סגולים לשמיים.

בסיום קורם מש"קי נפגעים העבירו הצוותים ערב לזכרה של טל.

דפים לזכרה נפתחו באתרי האינטרנט של בית הספר "מבואות הנגב", של המועצה האזורית בני שמעון וברשת החברתית "אינסטגרם", תחת השם "weremembertal".

חברותיה קעקעו על גופן איורי שיבולים שסימלו את אהבתה לשדות הקיבוץ, לפריחה ולצמיחה.

טל מונצחת באנדרטה לזכר חללי הקיבוצים שב"יער הקיבוצים", ממערב לקיבוץ משמר העמק; באנדרטת חיל משאבי האנוש שבגן הנופלים בבסיס תל השומר ובהיכל הזיכרון הממלכתי בהר הרצל – המקום שבו נהגה להדליק נר לזכרם של חללי מערכות ישראל כנציגת מערך הנפגעים של צה"ל.